זרקה מוריס נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת"ד

החלטה

מבוא

מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

התובע, מוריס זרקה (להלן: התובע), יליד 1990, טוען כי נפגע בתאונת "פגע וברח" שארעה ביום 29.12.06, באזור התחנה המרכזית בנתניה.

בנסיבות אלה, הוגשה התביעה כנגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן : הנתבעת).

הנתבעת מכחישה את נסיבות אירוע התאונה ואת זכאותו של התובע לפיצויים על פי החוק.

לפיכך פוצל הדיון באופן ששאלת החבות תוכרע תחילה.

בישיבת 23.3.10, נשמעו הראיות בשאלת החבות וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

נסיבות ארוע התאונה - העדויות

התובע תיאר בתצהירו את נסיבות אירוע התאונה כדלקמן: "התאונה ארעה בשעות הבוקר באזור התחנה המרכזית בנתניה. בבוקר אותו יום, כמו בכל יום לימודים, עשיתי דרכי מביתי לבית הספר. יצויין כי לשם הגעה לבית הספר היה עליי לנסוע באוטובוס קו 8 מביתי לתחנה המרכזית ומשם לעבור לאוטובוס קו 22 לבית הספר. במועד התאונה, תוך כדי חציית כביש לשם מעבר מאוטובוס קו 8 לאוטובוס קו 22, נפגעתי על ידי רכב נוסע בצבע לבן – אשר לאחר התאונה המשיך בנסיעתו וברח מהמקום. יצויין כי שלומי חסן, אשר במועד התאונה עבד בסניף פלאפון הסמוך, היה עד לתאונה, סייע לי לקום ובהמשך אף שילם עבור המונית אשר השיבה אותי לביתי" (סעיפים 2-5 לתצהיר).

כן הוגש מטעם התובע תצהירו של עד ראייה מר שלומי חסן (להלן: שלומי), אשר ציין בעדותו כי הינו עובד בחנות באזור התחנה המרכזית בנתניה וכי ראה רכב לבן פוגע בתובע ובורח מן המקום. שלומי הוסיף וציין בעדותו כי ניגש אל התובע, עזר לו לקום, הציע לו להזמין אמבולנס אך התובע סירב וביקש שיזמין מונית. שלומי הוסיף וציין כי לקח את התובע איתו לחנות, הזמין לו מונית ואף שילם עליה (ראה תצהירו של שלומי ת/1 ועדותו בעמודים 3-5 לפרוטוקול).

הנתבעת טוענת כי לאור סתירות בין עדותיהם של התובע ושלומי ולאור סתירות פנימיות שהתגלו בין גרסאות קודמות שנמסרו על ידם לחוקר מטעם הנתבעת (ראה תמלילי שיחות שצורפו לתמליל החוקר, נ/3) לבין עדותם, יש לקבוע כי התובע לא הוכיח את גרסתו בדבר נסיבות אירוע התאונה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי נוכח מעורבתו של התובע, בעבירות אלימות, לרבות שהותו במעצר בית במועד אירוע התאונה, לא מן הנמנע כי הפגיעה הנטענת הינה תולדה של אירוע אלימות.

דיון

לאחר ששבתי ובחנתי העדויות, סבורה אני כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח על בסיס מאזן ההסתברויות כי נפגע בתאונת "פגע וברח".

עדותו של התובע וגרסתו בדבר נסיבות אירוע התאונה, מוצאת תימוכין בעדותו של שלומי שהינו עד אובייקטיבי ונייטרלי. הן התובע והן שלומי ציינו כי אין ולא היה ביניהם קשר, מעבר להכרות שטחית, וכך גם מסרו לחוקר, בסמוך לאחר התאונה (עמוד 3 ו-5 לתמליל השיחה עם שלומי ועמוד 4 לתמליל השיחה עם התובע).

יצויין כי שלומי נחקר ע"י החוקר מטעם הנתבעת, ביום 30.4.07, מכאן שהתובע מסר לנתבעת את פרטיו של העד, בסמוך לאחר התאונה ובטרם הגשת התביעה. בנסיבות אלה לא ראיתי לייחס משמעות יתרה לטענת הנתבעת כי בהודעה במשטרה כמו גם בכתב התביעה, לא צויינו פרטיו של עד הראייה. כן לא ראיתי לייחס משקל לטענה כי שלומי לא מסר לחוקר שסייע בידי התובע והזמין עבורו מונית ויצויין כי התובע מסר לחוקר ששלומי הזמין עבורו מונית (עמוד 9 לתמליל השיחה עם התובע) והגרסה שמסר לחוקר, תואמת את עדותו בעמוד 7 לפרוטוקול: "הוא ראה אותי על הרצפה, עזר לי לקום, שאל איך אני מרגיש. הוא הזמין לי מונית והלכתי הבית...".

הסתירות אליהן מפנה ב"כ הנתבעת, הינן סתירות לא משמעותיות, המצויות בשולי הגרסה, בעוד שהן התובע והן שלומי תיארו הן בפני החוקר והן בעדותם בביהמ"ש את נסיבות התרחשות התאונה,מבלי שהתגלו סתירות בעיקר הגרסה. יצויין כי הן התובע והן שלומי, התבקשו במהלך חקירתם הנגדית, לשרטט את מקום אירוע התאונה לרבות; מיקומו של התובע, מיקומו של שלומי ומסלול נסיעת הרכב הפוגע והשרטוטים של השניים, זהים לחלוטין, ראה נ/1 ו-נ/2 ויודגש כי התובע לא נכח באולם, בעת עדותו של שלומי.

התובע אישר בעדותו כי פנה לטיפול רפואי, רק יומיים לאחר התאונה, ואף סיפק הסבר סביר לכך באומרו כי חשב שהכאבים יעברו ולא רצה להבהיל את אימו (עמוד 7 לפרוטוקול). יצויין כי בתעודת חדר המיון, מיום 31.12.06, נרשם: "לדבריו היה מעורב בתאונה בדרך לבה"ס ב-29.12.06...בתור הולך רגל ונפגע בברך ימין ונחבל בפנים".

התובע הוסיף והעיד כי לאחר שפנה לחדר המיון, הופנה למסור הודעה במשטרה והגרסה שמסר בהודעה למשטרה, מיום 7.1.07, כשבוע לאחר התאונה, תואמת בעיקרה את הגרסה כפי שנמסרה לחוקר וכפי שפורטה בתצהירו ועדותו של התובע.